פס"ד בעניין אגרות בעד רשיון הפעלה והקצאת תדרי שידור לתחנת רדיו קול רגע

(לגבי תובעת 7)

רקע כללי

1.         פסק דין זה מתייחס לתובעת רדיו קול רגע שידורי העמקים בע"מ (להלן: " התובעת") או (" קול רגע")  אחת ממספר תובעות שעניינן כבר הסתיים.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד בה עתרה לחייב את התובעים באגרות בעד רשיון הפעלת משדרים לתחנת רדיו ובעד הקצאת תדרי שידור, כמפורט בתקנות הטלגרף האלחוטי (רשיונות, תעודות ואגרות) התשמ"ז-1987, ובהתאם לתנאי הרשיון להפעלת משדר רדיו שניתן לתובעות.

בהמשך, הגיעו יתרת התובעים והנתבעת להסדרים, ובסופו של יום ניתנו על ידי פסקי דין לגבי מרביתן על פי הסדר "סגור", ואף פסק דין בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (להלן: "חוק בתי המשפט").

לאחר שהתובעת דנן והמדינה העידו את עדיהם, הסכימו הצדדים הללו לסיים ההליך בגדרו של סעיף 79א' הנ"ל, בגבולות אפס עד 400,000 ש"ח לתשלום על ידי התובעת למדינה.

טיעוני התובעת  

2.         חובתה של המדינה היתה לדאוג, באמצעי אכיפה,  שיתקיימו התנאים המינימלים שבהם תוכל קול רגע לשדר את שידוריה על פי בתנאי הזכיון - כלומר בבלעדיות ללא תחרות, וללא הפרעה בתדר שלה. חובה זו הינה חובה מנהלית שלטונית הנובעת מסמכותה לאכוף את החוק, וחובה חוזית הנובעת מהתחייבות מפורשת ומכללא, הפרתה מקנה לקול רגע גם עילה נזיקית כלפי המדינה:

כלל ידוע הוא כי התחייבות של רשות מינהלית עשויה לגבש הבטחה מינהלית מחייבת. עיקרו של כלל זה, מצוי בתפישה המשפטית הבסיסית, אשר לפיה מחוייבת הרשות המינהלית לנהוג בהגינות כלפי האזרח.

"כלל גדול הוא שרשות ציבורית חייב לכלכל מעשיה בתום לב, כלומר לנהוג ביושר ובהגינות ביחסיה עם האזרח... ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקויים הלכה למעשה".

(בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749, 841).

(כן בע"א 700/89 - חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ פ"ד מז(1), 667).

במסגרת הנסיבות דכאן, המדינה הפרה את הבטחתה השלטונית ואת חבותה לייצר ולשמר שמיים נקיים עבור רדיו קול רגע.

הזיכיון של קול רגע נפגע באורח קשה - הן מן העובדה שהתדרים שלה הופרעו ע"י שידורי רדיו פיראטי שעלו עליהם, הן ע"י פגיעה [הייחודית לרדיו קול רגע] הנובעת מהקצאה בלתי יעילה של תדר 96FM לשתי תחנות שעלו אחת על שידורי השנייה והן מכך שבאזור הזיכיון של קול רגע פעלו באין מפריע תחנות רדיו שהתחרו על אוזנם וכספם של המאזינים אפשרה ועודדה את תופעת הרדיו הפיראטי בין ע"י כך שהרשתה במפורש ויזמה שידורים של תחנות רדיו בלתי מורשים כגון הרדיו החינוכי על ידי כך שנציגי ציבור התארחו בשידורים של רדיו פיראטי.

הכנסותיה של רדיו קול רגע נובעות מפרסומות שהיא משדרת. ככל שיש לתחנה או לשידוריה יותר מאזינים כך נחשפת הפרסומת לקהל יעד רב יותר, ולפיכך יאות המפרסם לשלם כסף רב יותר עבור שידורה.

עליה של תחנה פיראטית על תדר של רדיו קול רגע או תחרות על אזנו ותשומת לבו של הציבור ע"י שידורים מתחרים - כל אלו מרחיקים מאזינים משידוריה של קול רגע.

3.         ביחס לאומדן הנזק העידה הגב' בת צור כי קשה לשום אותו באופן אובייקטיבי כיוון שלא נעשה סקר מאזינים ואף אם היה נעשה ספק אם היו עולים ממנו נתוני אמת. על כן שומה עלינו להסתפק באומדנא - מחד נחשף הנתון מפי הר הכט שהעיד כי רק הרווחים של התחנה בשנים האחרונות הינם של מליון ש"ח. כך שלכל הפחות ההכנסות לא היו מתחת לזה. לכך יש להוסיף את הנתון שעולה מהמחקר בת/4 (עמ' 11) לפיו בכיר ברשות השנייה מר דן פתיר מעריך כי הרדיו הפיראטי החסיר כ-30% -40% מההכנסות של תחנות הרדיו האזוריות. בחישוב פשוט מדובר בנזק שנתי לרדיו קול רגע של כ 300,000 ש"ח עד 400,000 ש"ח לשנה - ובחישוב משנת 1996:  פי 10 ויותר מהסך הנתבע ע"י המדינה כאן. 

כן טוענת התובעת כי המדינה לא נהגה בתום לב בהתנהלותה מול קול רגע כפי שחייבת היתה. קל וחומר שהמדינה שנדרשה לעמוד בסטנדרטים גבוהים יותר של תום לב ולדרוש רק מה שמגיע לה בנסיבות העניין חדלה ביתר. לו היתה יודעת קול רגע טרם הגשת הצעתה למכרז כי המדינה לא תקיים את חלקה בתחיבותה להבטיח לה תנאי מינימליים של  שידור וכי יצא שכל אחד יכול לשדר באיזור זכיונה הרי היתה מתכננת את מעשיה באון אחר ומביא תחת שיקוליה הפיננסים נתון זה.

המדינה קיפחה אתר רדיו קול רגע ולכל הפחות התרשלה כלפיה במסגרת הסדר הפשרה הנ"ל עם יתר תחנות הרדיו האזורי ועל כן מנעה מקול רגע מהצטרפות אליו. העקרון בבסיסו היה פשוט בנסיבות העניין הכירה המדינה בחובתה לקזז כספים שתבעה כאגרה עבור השימוש בתדר ולמעשה מהתשלום שגובה עבור הזכות לשדר.